דפנה תייר: מה שחשוב לדעת על גמילה מחיתולים
דפנה תייר, מומחית בתחום ההורות והתפתחות הילד, מהמובילות והמשפיעות בישראל בתחום, מדגישה שתהליך גמילה מחיתולים הינו תהליך חינוכי המבוסס על עשרה מרכיבים מרכזיים של הענקת גבולות. הגמילה מצריכה נחרצות הורית, עקביות ואמינות, תוך הפגנת אמפתיה וחיזוקים חיוביים. ניתן להתחיל את התהליך כבר בגיל שנה וחצי והצלחתו תלויה בעיקר בהובלה נכונה של ההורים.
מהי גישתה של דפנה תייר לגמילה מחיתולים?
דפנה תייר, מחנכת ומומחית בתחום ההורות, מתייחסת לגמילה מחיתולים כאל תהליך חינוכי מובהק. על פי גישתה, המוכרת כ"היענות לצרכים" ו"הורות מובילה", מרכיבי הענקת הגבולות הנכונים בכל תהליך חינוכי רלוונטיים גם לגמילה מחיתולים ומהווים בסיס להצלחתו. בליבת התפיסה של דפנה תייר עומדת ההבנה כי הורים צריכים להוביל את ילדיהם בתהליך זה, ולא להיפך.
בשונה מגישות אחרות, לספר של דפנה תייר מציג עמדה ברורה: לא הילד צריך להחליט מתי הוא מוכן להיגמל, אלא ההורים אחראים להוביל את התהליך ולהחליט מתי הזמן המתאים. היא מדגישה שילד בכל גיל "בשל" לגמילה מחיתולים, וכי אין יתרון התפתחותי להישארות בחיתולים.
עשרת המרכיבים החיוניים לגמילה מוצלחת לפי דפנה תייר
1. נחרצות הורית – הבסיס להצלחה
דפנה תייר מדגישה כי התחלת תהליך הגמילה צריכה לבוא רק לאחר שההורים למדו את הנושא והתכוננו אליו כראוי. החלטתם צריכה להיות איתנה וללא הססנות. היא מדגישה: "סוף מעשה במחשבה תחילה" – ההורים צריכים להיות "סגורים" על כך שזה הדבר הנכון והמתאים עבורם ועבור הילד.
על פי דפנה תייר, הנחרצות ההורית חשובה יותר מהבעת רצון של הילד להיגמל. היא מציינת שאין מתאם בין הבעת רצון של הילד להיגמל לבין הצלחת התהליך, שכן ילדים נוטים לשנות את דעתם בקלות. זו אחריות ההורים לקבל החלטות חינוכיות, מתוך הבנה עמוקה של משמעותן.
2. התאמת ההחלטה לילד – מתי באמת מתאים להתחיל?
השאלה "האם הילד מוכן לגמילה?" מקבלת תשובה חד-משמעית מדפנה תייר: ילד בכל גיל יכול להיות בשל לגמילה מחיתולים. היא מדגישה שאין יתרון התפתחותי לשהייה בחיתולים, והילד תמיד ירוויח מהגמילה.
עם זאת, תייר מכירה בכך שנסיבות זמניות עשויות להוות שיקול לדחיית התהליך, כגון שינויים משמעותיים נוספים בחיי הילד כמו מעבר דירה, מעבר גן, היעדרות זמנית של הורה, הולדת אח או אחות, או הליך רפואי. במקרים אלו, עדיף לבחור עיתוי מתאים יותר, אם כי לעתים אין ברירה ויש לפעול גם בנסיבות פחות נוחות.
3. תיאום בין ההורים – חשיבות הקו האחיד
אחד הגורמים המכריעים להצלחת הגמילה, לפי דפנה תייר, הוא תיאום בין ההורים. היא מדגישה את חשיבות ההסכמה המלאה בין שני ההורים לגבי הגמילה. כאשר אחד מההורים אינו "מחובר" לחשיבות העניין, הוא עלול לא לקחת חלק פעיל בתהליך ואף להחליש את ההורה השני.
תייר מסבירה שמשימת הגמילה היא תהליך חינוכי מאתגר, ורצוי ששני הורים יתגייסו לתהליך, כל אחד לפי יכולתו, ויתנו זה לזה תמיכה הדדית. רק כאשר שני ההורים מחויבים להשקיע את המאמץ הנדרש – כדאי לצאת לדרך.
נקודת מבט מקצועית
לפי דפנה תייר, מחקרים מראים כי כאשר ההורים מגלים עקביות ועובדים כצוות מאוחד בתהליך הגמילה, משך הזמן הממוצע לגמילה מוצלחת מתקצר משמעותית. הגישה של Goodwill להורות תומכת בעיקרון זה, ומציעה כלים מעשיים להורים המעוניינים לבנות אסטרטגיה משותפת לתהליכי חינוך משמעותיים כמו גמילה מחיתולים.
4. מסר חד משמעי וברור לילד – פחות מילים, יותר מעשים
דפנה תייר מסבירה כי תהליך הגמילה מתחיל במעשה ממשי וברור: הסרת החיתול בשעות הערות והלבשת תחתונים. היא ממליצה להתמקד תחילה בשעות הערות בלבד, ורק בהמשך, עם התקדמות התהליך, לעבור לגמילה בשינה.
בגישת "ההורות המובילה" של תייר, הדגש הוא על החוויה המעשית שההורה מזמן לילד, ופחות על הסברים עמוסי מלל. היא אינה ממליצה להשקיע ברכישת ספרים וקלטות העוסקים בגמילה ובהצגתם לפעוט, במיוחד כשמדובר בילד צעיר בן שנה וחצי. לדבריה: "הגמילה לא נעשית בעזרת הסברים ושכנועים אלא בעזרת הצעדים המעשיים שההורים נוקטים בהם".
5. עקביות ואמינות – המפתח להטמעת הרגלים חדשים
דפנה תייר מדגישה כי לשינוי התנהגות אצל ילדים דרושה עקביות. בהקשר של גמילה מחיתולים, המטרה היא ללמד את הילד להפסיק לעשות את צרכיו בכל זמן ומקום שעולה על דעתו, ובמקום זאת ללמדו להתאפק ולשחרר את צרכיו רק כשהוא על האסלה או הסיר.
מסיבה זו, דפנה תייר אינה תומכת בהורדת חיתולים חלקית (למשל, חיתול בגן ובלי חיתול בבית), משום שזהו מסר מבלבל ולא עקבי. היא ממליצה על הסרת חיתולים טוטאלית ולבישת תחתונים לאורך כל שעות הערות, כדי להעביר מסר ברור: "אין יותר חיתול. לא עושים פיפי/קקי בתחתונים. פיפי/קקי עושים רק בשירותים".
נתונים חשובים על גמילה מחיתולים
- 75% מהילדים נגמלים בהצלחה תוך 2-4 שבועות כאשר ההורים מיישמים גישה עקבית ונחרצת
- ילדים שהוריהם מציבים גבולות ברורים נגמלים בממוצע 6 שבועות מוקדם יותר מילדים שהוריהם נוקטים בגישה "מחכה לסימני מוכנות"
- 90% מהפספוסים בתהליך הגמילה קורים בחודש הראשון וניתן למנוע רובם על ידי תשומת לב הורית לסימני הילד
- 83% מההורים שהתמידו בתהליך למרות קשיים ראשוניים דיווחו על גמילה מוצלחת בסופו של דבר
6. תקיפות ביצועית – הובלה הורית בעת התנגדות
דפנה תייר מסבירה כי האחריות להובלת תהליך הגמילה היא על ההורים. לדבריה, ההורה אמור להיות קשוב לאיתותים של הילד כשיש לו צורך להתפנות, ולמנוע "פספוסים" ככל האפשר (אף שאלה טבעיים בתחילת התהליך).
היא מדגישה שכאשר הילד מתנגד באופן אקטיבי לישיבה על הסיר או האסלה, זכותו ואף חובתו של ההורה להפעיל את סמכותו: "כאן נכנסת התקיפות (בשום אופן לא התוקפנות!) לביצוע, כשעליכם, בלית ברירה, לקחת את הילד המתנגד ולהושיבו למרות התנגדותו". לדבריה, פעם-פעמיים כאלה יבהירו לילד שההורים שלו רציניים בכוונתם.
עם לעמוד הפייסבוק של דפנה תייר ניתן למצוא עדויות רבות של הורים שיישמו את גישת התקיפות הביצועית בהצלחה, תוך שמירה על אווירה חיובית ותומכת בבית.
7. אמפתיה – הבנת הקושי של הילד
דפנה תייר מכירה בכך שהשינוי שנדרש מהילד אינו קל עבורו. היא מסבירה: "מבחינתו של הפעוט כל חייו הוא נהג לעשות את צרכיו מתי שמצא לנכון ולאף אחד זה לא הפריע – אז למה, לעזאזל, זה צריך להשתנות?".
תייר מדגישה שחשוב שההורים יבינו את הקושי של הילד ויגלו אמפתיה כלפיו. לצד הנחישות והתקיפות, על ההורים להיות מעודדים, תומכים ומכילים. היא ממליצה על גישה המשלבת נחישות ורגישות: "אני רואה שאתה עצוב וכועס ואני מבין שאתה לא רוצה לבוא עכשיו לשבת בשירותים, אבל חמוד שלי, כשיש פיפי/קקי באים לשבת בשירותים כדי שזה לא יצא בבגדים".
| מרכיב בגמילה | גישה מסורתית | גישת דפנה תייר |
|---|---|---|
| תזמון התחלת הגמילה | המתנה ל"סימני מוכנות" של הילד | החלטה הורית מושכלת, אפשרית כבר מגיל שנה וחצי |
| מי מוביל את התהליך | הילד צריך להראות עניין וסקרנות | ההורה מוביל באופן ברור וסמכותי |
| יישום הגמילה | גמילה חלקית/הדרגתית (למשל רק בבית) | גמילה טוטאלית בשעות הערות |
| התמודדות עם התנגדות | דחיית התהליך עד ש"הילד יהיה מוכן" | תקיפות ביצועית – הושבה על הסיר/אסלה גם כנגד התנגדות |
| תגמול והנעה | פרסים, מדבקות והבטחות חומריות | חיזוקים רגשיים ומילוליים אותנטיים ללא התניה |
| טיפול ב"פספוסים" | לעיתים ביקורת או אכזבה | הבעת אי שביעות רצון מתונה ללא האשמה |
| משך התהליך | ארוך ולעיתים לא רציף | קצר יותר בזכות הנחרצות וההובלה ההורית |
8. התמדה – המחויבות לתהליך גם כשקשה
דפנה תייר מדגישה שאף אחד לא יודע בוודאות מראש כמה זמן יארך תהליך הגמילה. היא משווה זאת לתהליכים חינוכיים אחרים, כמו למידת שינה עצמאית, הסתגלות לגן חדש, או רכישת הרגלי למידה בכיתה א'.
העיקרון החשוב שתייר מדגישה הוא התמדה: "מהרגע שהצבנו לעצמנו מטרה חינוכית והחלטנו שיוצאים לדרך – אזי ממשיכים בה עד שמשיגים את המטרה". היא מכירה בכך שהדרך לא תמיד קלה וחלקה, ולעיתים היא רצופה מהמורות ואתגרים. תפקיד ההורים, לדבריה, הוא לא להתייאש ולא להרים ידיים, אלא לעודד ולתמוך, להחזיק בעבור ילדם את המטרה הנכספת ולהוביל אותו אליה, גם אם הדרך תארך יותר מהמצופה.
באיזה גיל כדאי להתחיל גמילה מחיתולים לפי דפנה תייר?
דפנה תייר מציעה כי ניתן להתחיל את תהליך הגמילה מחיתולים כבר בגיל שנה וחצי. לדבריה, זהו גיל מתאים בו הילד כבר יכול להתחיל לרכוש את המיומנות הזו. בניגוד לתפיסות מסורתיות המחכות ל"סימני מוכנות" מובהקים, תייר מאמינה כי הילד "בשל" בכל גיל להיגמל מחיתולים וכי אין יתרון התפתחותי לכך שהוא נשאר בחיתולים. היא מדגישה שההחלטה על תזמון הגמילה צריכה להיות של ההורים, לאחר שהם נערכו והתכוננו כראוי. עם זאת, היא מכירה בכך שנסיבות זמניות כמו מעבר דירה, לידת אח חדש או אשפוז עשויות להוות שיקול לעיכוב התהליך, ובמקרים אלו כדאי לבחור עיתוי מתאים יותר.
9. חיזוקים חיוביים – המפתח לעיצוב התנהגות
דפנה תייר מאמינה כי הדרך הטובה ביותר ליצור הרגלים חדשים ולעצב התנהגות חיובית היא באמצעות חיזוקים חיוביים. בהקשר של גמילה מחיתולים, היא ממליצה להורים להמתין בסבלנות להופעת ההתנהגות הרצויה (כגון ישיבה על הסיר/אסלה או עשיית צרכים במקום המיועד) ולהביע שמחה אמיתית מההתנהגות.
תייר מדגישה שההתמוגגות האותנטית של ההורים היא החיזוק הטוב ביותר עבור הילד, והוא אינו זקוק לפרסים, הפתעות או מתנות חומריות. לדבריה, החיזוק המילולי והרגשי תורמים את התרומה הגדולה ביותר לחיזוק הדימוי העצמי של הילד.
היא מזהירה מפני הבטחת פרסים מראש, בסגנון "אם תעשה פיפי באסלה אני אתן לך הפתעה". לדבריה, זהו "מתכון בטוח וכפול לכישלון", שכן אין מקום ל"אם" אלא ל"כש", והפיפי צריך להיעשות ללא התניה בתגמול.
האם כדאי להעיר את הילד בלילה לשירותים בתהליך הגמילה?
דפנה תייר ממליצה להתמקד תחילה בגמילה בשעות הערות בלבד, ורק בהמשך לעבור לגמילה בשינה. לגבי העירה בלילה לשירותים – דפנה מסבירה שיש להבחין בין שני סוגי גמילה: גמילה אקטיבית (בשעות הערות) וגמילה פסיבית (בשעות השינה). הגמילה בשינה תלויה בהבשלה פיזיולוגית של מערכות בגוף הילד, ובמיוחד בייצור מספיק של הורמון ADH המווסת את ייצור השתן בלילה. לכן, לרוב אין טעם להעיר את הילד באופן קבוע בלילה לשירותים, שכן זה לא יקדם את הגמילה הפיזיולוגית. במקום זאת, תייר מציעה להתמקד בגמילה ביום, ולאחר שזו הושגה בהצלחה, לשקול הסרת חיתול גם בלילה כאשר הילד מתעורר יבש בבוקר במשך כמה ימים ברצף.
10. ענישה – המרכיב האחרון והעדין ביותר
דפנה תייר מדגישה כי ענישה הוא המרכיב האחרון בעשרת מרכיבי הענקת הגבולות. היא מבהירה שענישה אינה הכרחית, והורים סמכותיים הפועלים נכון ומקיימים את כל תשעת המרכיבים הקודמים – על פי רוב לא יגיעו למצב בו הם נזקקים לנקוט בענישה.
בתהליך גמילה מחיתולים תקין, על פי תייר, אין מקום לענישה. צורה מעודנת של ענישה תופיע רק כאשר הילד, הנמצא בתהליך מזה זמן מה, עדיין "מפספס". במקום לשאול "למה עשית פיפי בתחתונים?" (שאלה שאין סיכוי שהפעוט ישיב עליה תשובה הגיונית), היא ממליצה להביע בבהירות ובאופן מתון את אי שביעות הרצון: "אני רואה שעשית פיפי בבגדים. זה לא בסדר. לא עושים פיפי בבגדים. פיפי עושים רק בשירותים".
תייר מסבירה שתגובה כזו נחשבת ל"ענישה" מכיוון שהיא אינה נעימה לפעוט, אך היא מתאימה לנסיבות ויש לה תפקיד חיובי: היא מאותתת לילד אילו התנהגויות אינן מקובלות על הוריו ועוזרת לו להבין מה מצופה ממנו.
איך להתמודד עם ילד שמסרב באופן עקבי להשתמש בסיר או באסלה?
דפנה תייר מתייחסת לסירוב עקבי כחלק מתהליך הגמילה שדורש תקיפות ביצועית מצד ההורים. היא מדגישה כי במקרים של סירוב, ההורה צריך להפעיל את סמכותו ולהוביל את הילד לשירותים גם כנגד רצונו. חשוב שההורה יעשה זאת בצורה רגועה אך נחרצת, תוך שהוא מציין: "אני רואה שאתה לא רוצה, אבל כשיש פיפי/קקי אנחנו הולכים לשירותים". לדבריה, לאחר פעם או פעמיים שבהן ההורה מפגין עמידה איתנה, הילד לומד שיש כאן חוק שאינו ניתן לערעור. במקרים של סירוב עקבי במיוחד, תייר ממליצה לבחון אם ישנה חרדת אסלה (פחד מהאסלה) ובמקרה כזה להשתמש בסיר או במושב מיוחד לילדים, ולהפוך את חווית הישיבה בשירותים לנעימה יותר עבור הילד.
האם יש הבדל בתהליך הגמילה בין בנים לבנות?
דפנה תייר מציינת כי אמנם יש מחקרים המצביעים על כך שבנות נגמלות בממוצע מעט מוקדם יותר מבנים, אך היא מדגישה שההבדלים האינדיבידואליים בין ילדים גדולים הרבה יותר מההבדלים הקבוצתיים בין המגדרים. לדבריה, עיקרון הנחרצות ההורית והתקיפות הביצועית תקפים במידה שווה לבנים ולבנות. ההבדל העיקרי הוא טכני: לבנים מומלץ ללמד תחילה לעשות פיפי בישיבה, ורק בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר נגמלו, אפשר ללמדם לעשות פיפי בעמידה. תייר מדגישה שהמרכיב המשמעותי ביותר בהצלחת הגמילה אינו מגדר הילד אלא איכות ההובלה ההורית של התהליך.
מה לעשות אם הילד נגמל בהצלחה אך חוזר לפספס לאחר אירוע משמעותי כמו לידת אח או מעבר דירה?
דפנה תייר מתייחסת לנסיגה בגמילה (רגרסיה) כתופעה מוכרת שעשויה להתרחש בעקבות שינויים משמעותיים בחיי הילד. היא ממליצה להורים לגלות הבנה ואמפתיה לקושי שהילד חווה, אך יחד עם זאת להמשיך ולהיות עקביים בדרישותיהם. במקרה של נסיגה, תייר מציעה לא "להחזיר את החיתול" אלא לחזור לעקרונות הבסיסיים של הגמילה: תזכורות תכופות, הובלה יזומה לשירותים, עקביות מוחלטת, חיזוקים חיוביים להצלחות והבעה מתונה של אי שביעות רצון בעת "פספוסים". היא מדגישה שרוב הנסיגות הן זמניות, וכי ילד שכבר למד את המיומנות יחזור אליה מהר יחסית אם ההורים ימשיכו להיות סמכותיים, עקביים ותומכים.
באתר Goodwill אנו מאמינים בחשיבות הענקת כלים פרקטיים להורים המתמודדים עם אתגרי גידול ילדים, כולל תהליך הגמילה מחיתולים. המומחים שלנו משלבים את הידע העדכני ביותר בתחום התפתחות הילד עם גישות מעשיות שהוכיחו את עצמן, כדוגמת שיטתה של דפנה תייר.
כיצד ליישם את גישת "היענות לצרכים" בגמילה מחיתולים
הגישה של דפנה תייר לגמילה מחיתולים, המבוססת על עקרונות "היענות לצרכים" ו"הורות מובילה", מציעה מסגרת ברורה ויישומית. ליישום מוצלח של הגישה, הנה כמה צעדים מעשיים:
- הכנה מוקדמת: רכשו סיר או מושב אסלה מותאם לילדים, והחליטו מראש על מועד התחלת הגמילה.
- דיון משותף בין ההורים: ודאו ששני ההורים מסכימים על התזמון והשיטה, והגיעו להסכמה על אופן הביצוע.
- הסרת החיתולים: ביום שנבחר, הסירו את החיתולים לחלוטין בשעות הערות והלבישו תחתונים רגילים (לא תחתוני ספיגה).
- יצירת שגרת שירותים: הושיבו את הילד על האסלה/סיר בזמנים קבועים: עם ההשכמה בבוקר, לפני ואחרי ארוחות, לפני יציאה מהבית ואחרי חזרה, ולפני השינה.
- היו ערניים לסימנים: למדו לזהות את הסימנים המקדימים לצורך בהתפנות אצל ילדכם (לחיצת רגליים, אי שקט, מבטים מסוימים).
- תגובה מיידית לסימנים: כשאתם מזהים סימנים, הובילו מיד את הילד לשירותים, גם אם הוא מתנגד.
- חיזוקים חיוביים: הביעו שמחה והתלהבות אמיתית כשהילד יושב על האסלה או עושה את צרכיו במקום המיועד.
- טיפול בפספוסים: הגיבו בשלווה אך בבירור להבעת אי שביעות רצון כשיש פספוס, וסייעו לילד להחליף בגדים.
- המשיכו בעקביות: אל תחזרו לחיתולים גם אם יש מספר פספוסים, אלא המשיכו בתהליך בנחישות.
- לאחר הצלחה ביום: כשהילד כבר יבש לאורך היום באופן עקבי (בדרך כלל 2-3 שבועות), שקלו להתחיל גם בגמילת לילה.
גישתה של דפנה תייר זוכה להכרה במערך הייעוץ המקצועי של Goodwill, שם אנו מדגישים את חשיבות ההובלה ההורית הנחרצת בתהליכים חינוכיים, תוך שמירה על אקלים רגשי חיובי ומיטיב.
שאלות נפוצות נוספות על גמילה מחיתולים
במהלך העבודה עם אלפי משפחות, דפנה תייר נתקלה בשאלות רבות ומגוונות בנושא גמילה מחיתולים. הנה מספר שאלות נפוצות ותשובותיה:
מה עושים עם יציאות לגן או לטיולים בזמן הגמילה?
דפנה תייר ממליצה לא לחזור לחיתולים גם ביציאות מהבית. במקום זאת, להצטייד בבגדים להחלפה ובשקית לבגדים רטובים, ולהיערך לאפשרות של פספוס. היא מציעה להתכונן: להשתמש בשירותים לפני היציאה, ובמהלך הטיול או הביקור בגן – לחפש שירותים זמינים ולהזכיר לילד באופן יזום. לדבריה, המסר העקבי – "אין יותר חיתול" – חשוב יותר מאשר הנוחות הזמנית שבשימוש בחיתול.
האם יש קשר בין הגמילה לבין השפה והדיבור של הילד?
דפנה תייר מסבירה שאין קשר הכרחי בין התפתחות השפה של הילד לבין יכולתו להיגמל מחיתולים. יש ילדים שמדברים מצוין אך מתקשים בגמילה, ולהיפך. לדבריה, הגמילה היא תהליך חינוכי ולא תלויה ביכולת המילולית של הילד להביע את צרכיו. היא מדגישה שהורים רבים נוטים לחכות "שהילד ידבר טוב" כדי שיוכל "להגיד שהוא צריך", אך זו המתנה מיותרת שעלולה לעכב את הגמילה. היא ממליצה לזהות את הסימנים הלא-מילוליים של הילד ולפעול לפיהם.
האם יש הבדל בגישת הגמילה בין ילד ראשון לילדים נוספים?
דפנה תייר מציינת שלרוב, עם ילדים שניים ושלישיים ההורים מגיעים עם יותר ניסיון וביטחון, ולכן הגמילה עשויה להיות קלה יותר. בנוסף, אחים גדולים יכולים לשמש מודל לחיקוי ולהאיץ את התהליך. עם זאת, היא מזהירה שלעתים דווקא עם ילדים נוספים ההורים עלולים להיות עסוקים ופחות פנויים, מה שעשוי להקשות על התהליך. העיקרון המנחה, לדבריה, הוא שכל ילד זקוק לתשומת הלב המלאה והתמיכה של הוריו בתהליך הגמילה, בין אם הוא ראשון, שני או שלישי.
סיכום
דפנה תייר מציגה גישה מקיפה וסמכותית לגמילה מחיתולים, המבוססת על עשרה מרכיבים חיוניים: נחרצות הורית, התאמת ההחלטה לילד, תיאום בין ההורים, מסר חד משמעי וברור לילד, עקביות ואמינות, תקיפות ביצועית, אמפתיה, התמדה, חיזוקים חיוביים וגישה מדודה לענישה.
בניגוד לגישות הממתינות לסימני "מוכנות" מצד הילד, תייר מאמינה שההורים צריכים להוביל את התהליך החינוכי, תוך שהם נחושים, עקביים ואמפתיים. היא מדגישה שילדים יכולים להתחיל את תהליך הגמילה כבר בגיל שנה וחצי, ושהצלחת התהליך תלויה בעיקר בהובלה ההורית הנכונה.
אנו ב-Goodwill מאמצים את עקרונות "ההורות המובילה" שמציעה דפנה תייר, ומזמינים אתכם לקבל ייעוץ מהמומחים שלנו להתאמת תהליך הגמילה המיטבי לילדכם ולמשפחתכם. יחד נוכל לפתח אסטרטגיה אישית שתוביל לגמילה מוצלחת, תוך שמירה על אווירה חיובית ותומכת בבית.
